פירורי היבטים "שופטים"
הנאום הארוך של משה, עובר כמה תפניות.
התפנית הראשונה, בפרשת 'ראה'. משה מניח את התוכחות, ומתחיל לְהַנְחוֹת. ומפרט מצוות ראשונות, שיובילו לדבר האמיתי, שעבורו הביאכם\הביאנו, ה' אל הארץ, עבור הקשר החי, עִמוֹ. בזה עוסקת פרשת 'ראה'
באופן שבו, מחוֹלֶלִים את הקשר, ואיך לא מֵחֲלֵלִים אותו חָלִילָה. איך שומרים על הזיקה החיה והבוערת בלבבות, במציאות חיים, ההפוכה כמעט, מהמציאות בה נוצרו הקשרים, בניסי ניסים, ובהנהגת היד החזקה של משה?! לזה בונה משה בנאומו את המ.ש.כ.ן בפרשת שופטים. ומפרט את הלכות הנהגת הציבור:
מ'לך, ש'ופט, כ'הן, נ'ביא. חשוב ביותר למשה, להניח את מה שעשה הוא, על כתפי הכלל. משה עצמו, הנביא, השופט, מיסד הכהונה, מלך, לא ממשיך, לא עובר, על כן, באחריות גדולה הוא כאומר: "המעמד הייחודי שלי היה, בעבורכם, המשא שעל כתפי, שלכם, ואף שאיני עובר אתכם, התפקיד שנשאתי, נמשך בכם, ועל ידיכם..."
יתכן להסביר, לפי זה, את התופעה היחודית המתחילה כאן, כל הדיבור, הוא בלשון יחיד אל כלל הציבור. "שופטים ושוטרים תתן לך..." וכך כל הפרשה. כאומר: "כל שהייתי אני משה, עבור האומה הייתי עבורך עמי, עם אחד." "ומי כעמך ישראל, גוי אחד בארץ."