הפרשה הזו, יכולה לזכות בכינוי "פרשת הַרֶעוּת" מפליא ממש, שהכינוי 'רֵעַ' שהוא ביטוי של ידידות וחברות, הופך בפרשה, לזה, שעושים עליו את כל הדברים הַרָעִים! כגון: " כי יזיד איש על רעהו להורגו..."
"והכה איש את רעהו..."
"...שלח ידו במלאכת רעהו"
"... אם חבֹל תחבול שמלת רעך..."
בפרשה זו, רֵעַ, מופיע 10 פעמים, יותר מכל פרשה אחרת. (פי שנים)
הלא דבר הוא...
פרשת משפטים, היא הרחבה ופירוט של תשובת משה ליתרו: "כִּֽי־יִהְיֶ֨ה לָהֶ֤ם דָּבָר֙ בָּ֣א אֵלַ֔י וְשָׁ֣פַטְתִּ֔י בֵּ֥ין אִ֖ישׁ וּבֵ֣ין רֵעֵ֑הוּ וְהוֹדַעְתִּ֛י אֶת־חֻקֵּ֥י הָאֱלֹהִ֖ים וְאֶת־תּוֹרֹתָֽיו."
יתרו, מציע לו להשאר רק עם החלק השני: " וְהִזְהַרְתָּ֣ה אֶתְהֶ֔ם אֶת־הַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַתּוֹרֹ֑ת וְהוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֽׂוּן" ואילו החלק הראשון: "וְשָׁפְט֣וּ אֶת־הָעָם֮ בְּכָל־עֵת֒... וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם." יתרו מוסיף: "אִ֣ם אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תַּעֲשֶׂ֔ה, וְצִוְּךָ֣ אֱלֹהִ֔ים וְיָֽכָלְתָּ֖ עֲמֹ֑ד..." ואכן, ה' מצווה: "וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם" לפני כולם! מגדולם ועד אחרון שבהם. המשפטים נלמדים, לא רק על ידי 'סטודנטים למשפט' החפצים לרכוש מקצוע. פרשה זו, היא כתמונה, מִשְקַף הַיָחַסִים, בין בני אדם. הרבה מעבר לצורך, לשפוט צדק, יש כאן.
"תשים לפניהם..." לפניהם, כְּמַרְאָה! בתוך המעשים, הצריכים התערבות משפטית יש 'רעהו' יש 'רעך', תן אל ליבך, שאין זה מספיק. כדי לא לְהַרַע לַרֵעַ, צריך מבט נוסף עמוק יותר. לשם כך, 'עבד עברי' הוא הסעיף הראשון... האדם השייך לאלוקים, הוא חפץ עליון. לא רק רעך הוא, לא אחר או זולת... אלא 'עניין אלוהי', כשלעצמו. את זה "תשים לפניהם" את הגישה היסודית שבגללה נבחרת משה, להוציא את ישראל ולהביאם אלי... כי לי בני ישראל עבדים. איזה הבדל יהיה, אם לא נסתכל איש על רעהו רק בעיניים משפטיות, ויחסיות, אלא "עשית הישר והטוב בעיני ה' אלוקך..." והזולת יהיה נכלל במבט הזה.
תהי הפרשה הזו, פרשה מונעת. מונעת פשע, בתבונה שהיא מעוררת בקריאתה, מצמיחה רודפי צדק ואנשי אמת.