יכולותיו של יוסף, הם שורש כל הסיפור!
הַמַפְעִים בסיפור הזה, היא העובדה, שיוסף מודע כל העת, לשורש יכולותיו: "בלעדי, האלהים! יענה את שלום פרעה" "אשר האלהים! עושה, הגיד לפרעה"
"אשר האלהים! עושה הראה את פרעה" "כי נכון הדבר מעם האלהים!, וממהר האלהים! לעשותו"
חמש פעמים, מציין יוסף בפני פרעה, מי הוא: "העושה והפועל האמיתי"
וכך פעמיים נוספות מזכיר יוסף, את שורש הכל בשמות בניו "כי נשני אלהים! את כל עמלי ואת כל בית אבי"
"כי הפרני אלהים! בארץ עניי"
ובבא אחיו, הוא מצהיר בפניהם : "את האלהים! אני ירא". ובבואם עם בנימין: "אלהים! יחנך בני"
המיוחד באזכור שם אלוהים על ידי יוסף, היא, העובדה שהוא מדביק בכך את הזולת. ראשית את פרעה, החוזר ומזכיר שם אלוהים, פעמים, עקב דברי יוסף. "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו..."
ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת..."
ובסוף הפרשה פעמיים הוציאו האחים שם אלהים מפיהם בגלל יוסף.
"ויחרדו איש אל אחיו, לאמר מה זאת עשה אלהים לנו"
"מה נאמר לאדוני מה נדבר ומה נצטדק האלהים מצא את עון עבדיך..."
היכולת הזו של יוסף, גנוזה בו ובחלומותיו, וכשהשעה מגיעה, היכולת הזאת מתפרצת, כך גם בחשמונאים, וכך גם בנו, הלוואי שתגיע העת!