פירורי היבטים "כי תצא"

אין לך מדריך לזולתו, שלא מֵעֲרֵב בהדרכתו את עצמו, או את נסיונו האישי, למעט משה. הרי, שכל הדרכותיו, בפרט בפרשה זו, אינם פרי נסיון. אם נבחן, את הפרשה לפי אמות מידה של תחומי אחריות שלטונית, נגלה שאין כמעט משרד ממשלתי, שתחומי אחריותו אינם מוזכרים בפרשה.
1 משרד הבטחון- "כי תצא למלחמה..."
2 משרד הפנים- "ולקחתה לך לאישה..."
3 משרד החינוך- "בן סורר ומורה ..."
4 משרד השיכון- "כי תבנה בית..."
5 משרד לבטחון פנים- "כי ימצא..."
6 משרד העבודה והרווחה- "ביומו תתן שכרו"
7 משרד החקלאות- "לא תחרוש בשור וחמור יחדיו...
8 משרד האוצר- "לא תשיך לאחיך..."
9 משרד הבריאות- "לא תלין נבלתו"
10 משרד איכות הסביבה- "יתד תהיה לך... וכיסית צאתך"
11 משרד המשפטים- "לא תטה משפט" "לא תסגיר עבד..."
12 משרד הדתות- "גדילים תעשה לך..." "וחלצה נעלו..."
13 משרד המסחר והתעשיה- "אבן שלימה וצדק..."
14 המשרד לשיתוף איזורי- "תמחה את זכר עמלק..."
15 משרד התיירות- "לא תתעב מצרי..."
זו רשימה חלקית, רק לשם הדגמה.
כמה נסיון, כמה ועדות, וועדות משנה, סיעור מוחות, ומומחים מכל תחום, צריך כדי להגיע לרמה כזאת?!
יתרה מזאת, נשארו מצוות רבות, שאין להם כל נגיעה לענייני מדינה ואחריות מינסטריאלית. שוב רשימה חלקית: 'שילוח הקן' 'לא תחסום' 'שעטנז' 'השבת אבידה' 'לא תהיה קדשה' 'נדר' 'השמר בנגע הצרעת'
אלו דברים ששיכים ל"מגזר השלישי" לא מִנְהל, לא המגזר העִסְקי, כל איש/ה ישראלי הוא עמותת חסד.
בעיני, זהו האור הגדול הזורח מהפרשה, ומ74 מצוותיה. למשה יש נסיון בהולכה במדבר, בהנהגת מסע, והוא חסר נסיון חוקתי, על עם היושב בארצו. המיזוג המופלא של המצוות בפרשה, שהן בעצם, עצות והדרכות מפי המנהיג הנפרד מעמו, מלמדות על נסיונו הרב בשמימיות, בקרבת אלוהים, בחסד פנימי שופע, בבינה, ביחסים הדוקים עם השכינה. איך שוזרים כל אלו בחיים ממש מחיי אדם ואדמה?? איש אלוהים, מלכות שמים... נגמרו לי המילים...