מילה אחת, מפליאה את הפרשה כולה. וממשיכה לאורך כל הסיפור 101 פעמים!
"אֶחָיו" "אַחֶיךָ" "אָחִינוּּ" "אֲחֵי" "אַחִים" "אֲחִיכֶם" "אָחִיו" "אָח" "אַחִיךָ" "אַחַי" "אֲחִי" "אֵחִי"
לא מפתיע, כי יש בסיפור שנים עשר צירופים של המילה 'אח'!
רק מלהתבונן בתופעה הזו, שהיא ליבת הסיפור כולו, מתגלות תובנות עמוקות על חיינו כעם. ארבע פעמים הם משתמשים בביטוי "אֲחִינוּ"
1) בהצעה של יהודה למוכרו, " מה בצע, כי נהרוג את אחינו... אחינו ובשרנו... "
2) בדבריהם מול יוסף "אבל אשמים אנחנו על אחינו..."
3) בדברי יהודה ליעקב "אם ישך משלח את אחינו איתנו וירדנו..."
4)ויהודה בדבריו ליוסף לפני שמגלה עצמו אליהם.
מספר את השתלשלות הענינים, וקורא פעמים לבנימין "אחינו"!
לימוד גדול יש לנו ללמוד. אחרי כל המחלוקות,
דברי ריבות וחלומות.
"אנשים אחים אנחנו, בני אב אחד כולנו... " כמה נצרך היום לשמוע את המילה הזו, על כל 12 פניה וסיבוכי סיבוכיה... !
המדהים והמיוחד, מכל הצורות, הוא שם בנו השישי של בנימין: "אֵחִי" שמרמז על האח האבוד, אך יותר מכך, מהווה, תפילה לאיחוי... ובנימין, שלא השתתף במכירה, על ידו, התקיימה תפילתו... וחוזר כל בן ישראל להיות אחינו. אמן.