פירורי היבטים "וארא"

'עלילות יאור' כך אפשר לכנות את הפרשה. הכל הרי, התחיל ממנו, ובו הכל נסגר.
"ופרעה חולם והנה עומד על היאור..." מזה מבין יוסף שהחלום הוא ממשי ומעשי. "את אשר האלוהים עושה הגיד לפרעה..." לא מספיק יאור זורם, כדי שיהיה לחם. צריך אדם חכם, שמבין את אשר האלוהים עושה...
ועל כן, מאז פתר יוסף את החלום, אין מוזכר עוד היאור!
יוסף, 'איש אשר רוח אלוהים בו', מחזיר את היאור לחיקה של 'אמא טבע' אין הוא, אלוהים עוד...
חזרו הפרופורציות.
והנה, בא פרעה אשר לא ידע את יוסף ... ומצווה: "כל הבן הילוד, היאורה השליחוהו..." ושוב חוזר היאור להיות אלוה טורף ילדים...
מכאן מתחיל משה. אמו מניחה אותו "בסוּף על שפת היאור..." משם הוא נמשָה ... ולשם יחזור אחרי 80 שנה. "על שפת היאור..." שתי המכות הראשונות מחזירות את היאור, לא לטבע מענג ומשמח... אלא למורעל, מבאיש ודוחה. "סַפָּק החיים", ממית.
רק בסוף מכת צפרדעים, מחזיר משה את היאור בשנית ל"אמא טבע" "רק ביאור תשארנה..."
שתי המכות הראשונות הראו למשה, בתחילה, את עוצמת הכח, הנתון בו.
מתינוק חסר אונים, הניצל בחסות היאור, לזקן, שאין בנמצא מילה לתאר את כחו... לא עוד "איש אשר רוח אלוהים בו" אלא זקן, "שמטה האלוהים בידו..." זקנים, זקוקים למטה כדי לא ליפול בהליכתם, לא כן משה ואהרן, המטה בידם עושה סדר ומחזיר כל דבר למקומו. במכת דם כתוב: "וירם במטה" ובמכת צפרדע:
"נטה ידך במטה..." ציוי משונה. ראוי יותר לאמר "נטה ידך עם המטה..." או "נטה המטה אשר בידך..." אלא כאומר ה' לו: "תראה במה אתה אוחז! ידך והמטה,ה חד הוא... וכך יהיה תמיד, לעושי רצוני..."
התורה הניתנת על ידך, כחה לאלוהים וכל השאר, "ביאור תשארנה..." ה'טבע', הוא ילדותנו, האלוהים ומטהו, זקנתנו... "בנערנו ובזקננו נלך, בבננו ובבנותינו... כי חג ה' לנו" "ה' צלך על יד ימינך" הלוואי אדע גם אני, להחזיר את הפרופורציה...