פירורי הבטים "שלח לך"

כאשר שליח, מחליט להיות אדון לעצמו, זה, אסון! האם הרגע, שבו, קבלו המרגלים החלטה, להפוך את מטרת השליחות, מתועד? האם אפשר לראות סימנים של ה"שגעון", בהתהוותו?
שינוי קטן בתיאור המסלול של המרגלים, מסגיר את הרגע הדרמתי.
משה מנחֶה אותם: "עלו זה בנגב ועליתם את ההר"
והם: "ויעלו ויתורו את הארץ ממדבר צין עד רחוב לבא חמת" היכן ה'נגב' היכן ה'הר'? והנה, בפסוק הבא: "ויעלו בנגב, ויבוא עד חברון..." האם פסוק זה מתאר נכוחה את סדר הפעולות? או, שחוזר לתאר את תחילת כניסתם לארץ, שהרי, "עלו זה בנגב" זו הדרך הקצרה, גם בלי ציוי משה, אין דרך אחרת להכנס! פסוקים אלו, מתארים את רגע ההתהפכות, "ויעלו בנגב, ויבוא עד חברון... " למה לא "ויבואו"? כלב לבדו הלך כי הרגיש בסטיה, באוירה ובדיבורים והבין לאן יוליכו, המעשים... ורץ אל האבות להתפלל. האם קרה כל זה בהלוך או בחזור? השינוי בפסוקים מלמד, שזה קרה, בשני השלבים, כסיבה ומסובב. רש"י הסב תשומת ליבנו, לציוי עליית הנגב. "...כדרך התגרים המראים תחילה הפסולת ואחר כך מראים השבח" תמיד מחוץ לחנות, יש מבצעים 4 ב 100 וכל כיוצא בזה, ובפנים הסחורה היקרה... ומה הסיבה? למשוך את הקונה. אם הוא 'לא רציני' הוא לא יסתכל מה אפשר לקבל עוד, ולא ישאל. אלא יגיד: "מה זה הזבל הזה..." ועוד יכעס על המוכר ש"מזלזל בלקוח חשוב כמותו"
המרגלים, אם היו עולים בנגב ועולים את ההר, כאשר ציווה משה, היו רואים מה ה' מוכר, מה אנו קונים... אך הם לא כך היה בדעתם אלא אמרו במעשהם: "שלחת אותנו לבדוק, אנחנו נבדוק קודם כל על פי דרכנו... משל ללקוח הנכנס לחנות ומפשפש ומסתכל על הסחורה... המוכר כבר יודע, זה, לא יקנה כלום...
ורק בחזור אמרו: "משה רצה שנראה את הנגב..." עכשו נחתם הדבר: "באנו לקנות, הארץ לא שווה את המחיר!" 'קונים אוילים'! לכן רץ כָּלֶב אל קברי אבות לצעוק לשמים, אנו יורשים! לא קונים, אין אנו עושים 'מַסְחָרָה' בארץ אבותנו... כשאדם נכנס לרשת נחלת אביו, אין הוא חושב על הערך, כל פרט אפילו השבור והשולי הוא נוסטלגיה "לא אזרוק את מקטרת אבי אף שאני, איני מעשן..." מסר גדול למדתי לי, אף שכל נכסי שמים נקנים לי, בקניין, בעמל ובזמן=כסף, תורה מצוות וארץ ישראל, הם נקראים "מורשה" על אף שקניתי לי, אין הם שלי, הם הגעגועים לַמְעֶבֵר, זכרון, לעושה מעשה בראשית... הם הנוכחות שלו... בן יכבד אב... ועבד את אדוניו.