פירורי הבטים "ראה"

פירורי היבטים "ראה"

"כזה! ראה, וקדש..."
לימוד גדול לקחתי לי מפרשה זו... סבי עליו השלום, לִמְדַנִי לקרוא אותה, לשם המנהג הנהוג בישראל, לבני מצווה. וכשראה שאני יודע לקרוא על פה, הזהירני להקפיד לקרוא בראית האותיות והמילים, מהספר עצמו, ולא מזכרוני! הוא, ע"ה, הטעים הלכה זו, באומרו: "אתה, והעולה המברך, היחידים שרואים את הכתוב, ומוציאים ידי חובה את שאר הנוכחים, שהם רק שומעים... ועיניך הם עיניהם!" משפט זה, מהדהד בי מיום
ה"בר מצווה"
"עיניך הם עיניהם..." בפרספקטיבה של 45 שנה מהיום ההוא, אני מבין שזה פשט הכתוב: "ראה (לשון יחיד) אנוכי, נותן לפניכם היום ברכה וקללה. הברכה אשר תשמעון... והקללה אם לא תשמעון..." הרבה נכתב על השינוי מלשון יחיד לרבים, במרחק שלוש מילים, ואני, בתוכי צרובה פקודת סבי ע"ה: "מה שאתה רואה בתורה, יראו רבים, הזהר ביותר, שְמָה שיצא מראיתך, יהיה נותן ברכה! וכל אשר אתה רואה, תהיה מראה לאחרים, והם יאשרו, שאמת ראית."
פרשה זו, כולה היא עמוד הראיה! הנביא, המשמיע דבר אלוהים, חייב להראות שנבואתו אמת. תחילת הפרשה וסופה, עוסקת במצוות "ראיה". ראשית, "במקום אשר יבחר ה'..." שְלֵיַמִים התגלה, כמקום אשר אמר ד' לאברהם "לך לך... אל אחד ההרים אשר אומר אליך... וירא את המקום מרחוק... ויקרא למקום, ה' יראה... אשר יאמר היום בהר ה' יראה"
ועד סוף הפרשה, שבה מצוות הראיה האישית, לא רק הלאומית של גילוי המקום ובניית המקדש, אלא הרצון האישי, לְהֵרָאוֹת וְלִרְאוֹת, את פני ה'.
תהיתי, איך ניתן 'לִרְאוֹת', את מי, שאין עין יכולה בו לשלוט?
שוב חזרו דברי סבי ע"ה, "הסתכל באותיות ותראה, מראות אלוהים... כי בהם גנוז רצונו, שהוא כבודו! ו"ברוך כבוד ה' ממקומו"... כדברי רבי עקיבא שנכנס לפרד"ס ודרש "ה' צבאות" אות הוא בצבא שלו... עד שתבקש לראות, יְרָאֶה עליך, וממך! כבודו.
הנאמנות, לכל אות, הכבוד לכל מילה, היא הַרְאִיָה, המאפשרת 'לשמוע'! ולגלות נכוֹנוּת, לחיות כך. יש לי, לראות, שהדבר שנתן משה לפנינו הוא "הברכה" ומה היא הברכה? "אשר תשמעון..." "לראות את הנשמע, ולשמוע את הנראה..." זה "צבאות" צבא ממושמע, שֵמְמִצְעֲדוֹ, ניכר, מפקדו!