פירורי הבטים "צו"

המרחק, שבין פרשת 'ויקרא' לפרשת 'צו', (מלבד שבוע, להתבוננות...) הינו, אותו מרחק, שבין "מחליט" ל"מוחלט".
פרשת "ויקרא" העוסקת בהרחבה בהקרבה, מַתְחִילָה, מהחופש, מהרצון, מהנדבה והנדר, מ"נפש כי תקריב..." את נפשו הוא מקריב וּמְקָרֵב... פרשת 'ויקרא', היא דוגמת קורבנו של הֶבֶל... המעשה ביטוי לשייכות.
פרשת 'צו', היא, לָאו! אחד גדול, לקרבנו של קָיִן... מעשה כנגד מעשה. "זאת תורת העולה... וזאת תורת המנחה... וזה קרבן אהרון ובניו... זאת תורת החטאת... וזאת תורת האשם... וזאת תורת זבח השלמים... זאת משחת אהרון ומשחת בניו... זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם ולמילואים ולזבח השלמים אשר ציוה ה' את משה בהר סיני ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם לה' במדבר סיני" המאבק הפנימי המסוכן! בין 'להיות אני' לבין 'להיות נאמן'. עצם המחשבה שיש הפרדה בין, השייכות ל-אלוהים, לבין חָיַי וחֲיֵי המעשה, גורמת ליוהרה מצד אחד, (מעשַי, הם משמעות קיומי, ובהם אשמח ואתגאה) ולשממון מהצד השני, (המחשבה על א-לוהים, עַצְמוּתוֹ ועוֹצְמָתוֹ... משביתה ומבטלת את ערך קיומי... כי מה אני, ומה חיי, אל מול הנצח.) על כן באו שתי פרשות אלו, לאפשר לכל בני אדם לתקן את טעות היסוד, מראשית האנושות.
ההבדלה בין:
ה'פְּרָטִי'(אני מחליט, אני מנווט ...)
ל'עַצְמִי' (ה'אני החכם', שייך לחכמה! ה'אני המחליט', שייך למוחלט...), היא הכרחית.
ימי הפורים האלו, הגולשים בירושלים, לתוך שבת 'צו' ילמדונו, מי "עומד אחר כותלנו" "הנה זה..." הוָדָאוּת בשייכות, הוָדָאוּת בצו! הצווים ואגרות של המן ואחשורוש, קליפה של שום... אל מול "ויעבור מרדכי..." שביטל בתענית, את ליל הסדר. והתוצאה, "הדוּר קִבְּלוּהַ את התורה כולה (כולל: "מצווה לשמוע לדברי חכמים") וקבלוּהַ, בהידור...