פירורי הבטים "כי תצא"

מצות "שילוח הקן", מראה בעליל שה"מלך בשדה"! תיאור זה, רומז על המיוחד בימי אלול. להגיע למלך בארמונו, דורש הזמנה מצידו של המלך, זה יהיה, רק אם יש עניין, למלך, באדם. אם הביקור הוא ביוזמת הנתין, הוא עובר דרך פקידים, שרים, וראשי לשכות... רק אם נראה להם העניין, הם יאפשרו את המפגש. כשהמלך בשדה, ניגשים ללא מתווכים.
היכולת לקיים מצוה, באקראי, "כי יקרא... בדרך, בכל עץ או על ארץ..." נועדה למטרה זו, ממש. המצוות, שבזמן, או במקום, צריכים הכנה, וכוונה.
אני, המקיים את המצווה, מבקש את פני מלך מלכי המלכים, בכלים ובזמנים המיועדים. כשאלך בשדה, ביער, במקום הפקר... ואראה קן ציפור, אגש לקיים את המצווה, מיד, לתפוס את ההזדמנות, לקיים מצווה המתאפשרת באקראי. מובא בזוהר הקדוש, שה'אֵם' הציפור, פונה לשכינה ובוכה... והקב"ה נזכר בנו... שהרי גם השכינה, מגורשת ממקומה מפני חטאינו... כדי להבין זאת, אביא מעשה שסיפר ש"י עגנון: הרב יחזקאל בנעט זצ"ל, לא היה מניח תפילין של רבינו תם. ראה זאת רבם של חסידים... ושאלו: "מפני מה, אינך מניח תפילין של רבינו תם? הלא כתוב בשולחן ערוך, ירא שמים... יניח שניהם?!" ענה לו הרב: "כשאבוא בפני בית דין של מעלה? ישאלו אותי: "מפני מה לא הנחת תפילין של רבינו תם? הלא נפסק בשולחן ערוך: "ירא שמים יניח שניהם...??" אענה להם: "לא ידעתי, כי ירא שמים אני..." יאמרו לי אז: "יחזקאלי, מי ירא שמים, אם לא אתה?!" אומר להם: "הוא הדבר אשר רוצה אני לשמוע מבית דין של מעלה..." כאשר הציפור בוכה... ומתלוננת ב"Twitter" על השילוח... "ראה מה עשו בי..." אומר הקב"ה: " מה עשו?! מצוותי עשו! סימן שבני מקיימים מצוותי, גם סתם בדרכם, בלי כוונות, בלי 'התאמות'("מתאים לי...", "בא לי..." "ֹמתחבר לזה..." וכל כיוצא בזה), "תודה, ציפור! זה מה שרצינו לשמוע, בבית דין של מעלה..." אולי לזה מכוון דוד בפסוק המופלא בתהילים פ"ד "גַם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת, וּדְרוֹר קֵן לָה, אֲשֶר שָתָה אֶפְרֹחֶיהָ, אֶת מִזבְּחוֹתֶיךָ, ה' צְבָאוֹת, מַלְכִי וֵאלוֹהָי" לא ככל הקרבנות, קרבן שילוח הקן! לקורבנות צריכים, מקום וזמן! ואילו במצוות השילוח, אינך צריך, לא כהן מכפר, לא מזבח ומקדש, רק נכוֹנוּת... ומזה יודע למעלה, כי לא חסכתי, את עצמי, מה', ומצוותיו... "מלכי ואלוהי!"