פירורי הבטים "יתרו"

"כפויים לקבל החלטות"

זה מצבנו, החל ממעמד הר סיני "כפה עליהם הר כגיגית, אם תקבלו מוטב, ואם לאו, שם תהא קבורתכם..." כלשון המשפט: "It's now or never" ובעברית קלה: "קבלה, או קבר"

 רבן שמעון בן גמליאל, לימד אותנו, שצריך לחיות עם הכְפִיָה באופן בחירי... "אל יאמר אדם, אי אפשי לאכול בשר בחלב, אי אפשי ללבוש שעטנז, אי אפשי לבוא על הערוה... אלא אפשי, ומה אעשה, אבי שבשמים גזר עלי..." הרמב"ם קורא להתנהלות זו: "דרך הכובש" ב'מצוות שבין אדם למקום', היא עדיפה. כיוון שאני בוחר להיות כפוי, לפנֵי מִי, שבחירתי היא בחירתו. "אשר בחר בנו... ונתן לנו את תורתו" דגש על המילה "תורתו"

 לשון הרמב"ם: "...שצריך האדם, שיניח נפשו אוהבת אותן, ולא יהיה לו מונע מהן, רק התורה!" לחיות את הכפיה, לחוש בכל מפגש כזה את נוכחות הַמְצָוֶה. מבטיחים חז"ל אם "תעשה רצונך כרצונו, יעשה רצון אחרים כרצונך"... כי מה הוא רצונך?! "עשות רצונך חפצתי..." אומר דוד 

"כל שיש בו יראת שמים, דבריו נשמעים!" ובְכַּךְ יהיה נמשך מעמד הר סיני בי, ועל ידי.