פירורי הבטים "וישלח"
פרשת, "ההחלטות השגויות", כך זה נראה ממבט ראשון.
ההחלטה של יעקב להודיע
לעשו על חזרתו.
ההחלטה של דינה לצאת
לראות בבנות הארץ.
ההחלטה של בני יעקב לחסל
את שכם כולה.
גם טרם אבין, אם אכן היו כאן, החלטות שגויות, רואה אני, שלכל החלטה שאקבל, יש, השלכות! לעיתים, רק על עצמי ולזמן קצר, ולעיתים השלכות מרחיקות לכת, גם עבור אחרים, ולדורי דורות.
כל מה שקורה, אצל יעקב, הוא, לנצח!
גם "שגיאות".
הרצון של יעקב לשכך את כעס עשו, על אובדן הברכה שיועדה לו, בכך שאומר לו, שהיא לא התקיימה, יעקב היה רועה צאן, ונשאר רועה צאן... "ויהי לי שור וחמור, צאן ... " ואילו הברכה של יצחק שהיתה מיועדת לעשו, עסקה בחקלאות, ריח שדה, טל שמים, משמני ארץ...! עשו, לא התרשם, מביטול הברכה בעיני יעקב ובא להרוג... יעקב החזיר את הזעם, אך מתעשת מהר. על אף ש"שינה מפני השלום" בביטול הברכה, נזכר שאמו רבקה, עשתה מה שעשתה, בגלל, שאת ברכת נפשו של יצחק, אין להשיב. גם יצחק הבין זאת, כשאמר לעשו "...ולךָ מה אעשה איפה בני..." יעקב לוקח את כח הברכה, ומעביר אותה ב"מתנה" לעשו. "עיזים מאתיים תישים עשרים.... פרות ארבעים פרים עשרה... " יעקב יודע את סוד הריבוי, היחס בין נקבות לזכרים, ב'דורון' החביב למראה, גנוזה הפתעה... תוך שנה שנתיים כמות הצאן והבקר שיהיו ביד עשו ואנשיו לא תאפשר לו להיות בארץ נושבת, יעקב בחכמה רבה, הופך את עשו מאיש שדה, לאיש מקנה, והוא עצמו ישאר בארץ לממש את הברכה שקיבל במקום עשו. גאוני!
מה למדתי מזה? שהברכה לעם ישראל, היא לא משהו שמקבלים... אלא עצם היותנו... "והיה ברכה, ונברכו בך..." הלוואי ויתגלה סוד זה בכולנו.