פירורי הבטים "ויגש"
"לשכנע", זאת מטרת, הסיפורים שבפרשה.
לשכנע, את המשנה לפרעה, בחפוּת וכֶנוּת.
לשכנע, את האחים, ש"אני יוסף..."
לשכנע, את יעקב, שיוסף חי...
לשכנע את יעקב, שיסכים לִגְלוֹת מצרימה.
לשכנע את פרעה, שלא באים, אליו...
לשכנע את יוסף השליט, לתת זרע, תמורת עצמם ואדמתם.
מעניין, שבכל, אירועי השיכנוע תמיד מילה באות 'ע' עשתה את העיקר.
'עֶבֶד', הנכונות של יהודה להיות
תחת בנימין.
'עִבְרִית' "כי פי המדבר עמכם."
'עֲגָלוֹת' "וירא... ותחי רוח יעקב"
'עִמְךָ' "אנוכי ארד עמך..."
"ועַתָה ישבו עבדיך בארץ גושן." כי רועי צאן עבדך.
כשמתבוננים, בעין פקוחה על מילות ה 'ע' הללו, מתגלה קשר מדהים, בין פעולות אלוהיות, לפעולות אנוש ותחבולותיו.
יוסף כאמור היה הראשון לזהות את השליטה האלוהית והנהגת עולם, מבעד לפעולות אנושיות, אך חידושו הגדול היה, לא בזיהוי התופעה בלבד, אלא בלקיחת חלק בה. הגזרה האלוהית שהאומה הישראלית תיבנה במלא קומתה האלוהי, דווקא "בארץ לא להם..."
לכן, כל הפעולות, מוליכות לשם.
הנכוֹנוּת של יהודה לוותר על חרותו עבור בנימין, משחררת את חבל הלאומיות האנושית שלקחו בני יעקב לעצמם בכנען. לשכנע את האחים בשפתם שהוא, השליט, הוא יוסף, ולו, הם השתחוו ונכנעו, ממש כחלומותיו, שעתה נתגלו, כאלוהיים.
לשכנע את יעקב, שהמציאות שונה ממה שהוא כבר הסכים לקבל: "ארד אל בני אבל שאולה" ואילו עכשו הוא שש לרדת מצרימה רק לראות את יוסף! אך באר שבע "עוצרת", שהרי לא שאל את ה', ויצחק אביו הלא נצטווה לא לרדת מצרימה?! כאן, בהתערבות ה' נגלה לו, שהוא, עניין אחר, "הנוכחות שלך יעקב במצרים, היא, תגלית נוכחותי... " לשם כך יש להתעקש על מגורים בארץ גושן ולא בתוך מצרים, כדי שצאצאי יעקב יוכלו לשמור על זהותם הישראלית. ולשם כך, יוסף מזיז ַאת כל תושבי מצרים לערים, ויוצר שוויון בין כל אזרחי מצרים, ובכך בעצם, משלים ומאפשר, את גלות מצרים. אקח אל ליבי, את הלימוד הזה, לא רק להתבונן על מפעלות ה', אלא לקחת חלק פעיל, ומהצד השני, אדע שאני את מעשַי, מוסר לגבוה, והוא ישלט במעשה ידנו ברכה והצלחה, עבור שמו הגדול.