פירורי היבטים "וארא"
החלטה כפויה!
יש מצבים כאלה בחיים. אומנם אני מחליט, אמנם יש בי את היכולת להפעיל שיקול דעת, אבל הנתונים, אלו, שעל פיהם אקבל החלטה, אינם בידי, והם הגורמים לי להפעיל שיקול דעת חופשי, אך כפוי.
משה, חופשי, להרגיש כפוי... כי "גדול המצווה ועושה."
ופרעה, כפוי, להרגיש חופשי. זה סוד הפרשה! פרשת שמות מסתיימת בהבטחה למשה: "עתה תראה את אשר אעשה לפרעה..." סבור היה משה, שמעכשו אין זקוקים לו יותר, הלוא זה היה דברו במעמד הסנה... "מי אנכי..." אתה, ה' והם, עמך... "למה זה שלחתני, כי מאז באתי לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך..." והנה כעת תתחיל הנהגה חדשה! משה, לא עוד שליח, הנשלח לדבר בשם א-לוהים, אלא, "ראה, נתתיך א-לוהים לפרעה..." זאת הכוונה, ב"אתה תראה..." "אתה תדבר את כל אשר אצווך..." "ויצוום אל בנ"י ואל פרעה... להוציא את בנ"י מארץ מצרים" "כאשר ציוה אותם כן עשו" "ויעשו כן, כאשר ציוה ה'.." לפעול מתוך ציווי, זו לא שליחות, אלא הפעולה הא-לוהית עצמה! כח כזה, ניתן ביד העטוף בענווה. זהו 'החופש להיות כפוי'. ואילו פרעה המרגיש יותר ויותר את הכפיה ופועל מולה ביוהרת החופש המדומה, הוא 'כפוי להיות חופשי' זו העטופה בגאוה. הלוואי ואדע ללבוש ענווה, כדי לזכות במצוות, מכח פעולתי תתגלה שכינה. רצון עליון