פירורי הבטים "בא"
החלטות, תחת לחץ!
כאשר, אי אפשר להתמהמה. על אף מידע מוקדם, על העומד להתרחש, "החכם עיניו בראשו" להתכונן למצבי לחץ, כגון: רעידת אדמה, נהיגה במצבי קיצון, מצב ביטחוני מורכב. "מבוגר אחראי" מכין נפשית, מה יש לעשות, בכל מצב, מראש. כאן יש הבדל בין ההחלטה שפרעה יקבל בשעת לחץ, אף שידע מראש באופן מפורט את הצפוי. לעומת ישראל שהתכוננו היטב לרגע הזה, כשלא יספיק בצקם להחמיץ כי מצרים לוחצים אותם. במצבים כאלו, לא רק נבחנת האמונה, (היחס, שביני ובין המכונֶה, א-לוהים) אלא נולדת דרך חדשה. פרעה ומצרים, בשעת לחץ נכנעים נשברים לידיעה שהא-לוהים של ישראל אכן יותר חזק ומסוכן לעצבנו, מסוכן וקטלני ... כך גם הפלשתים ברבות הימים זיכרונם ההיסטורי/היסטרי... מ"הא-לוהים האדירים המכה את מצרים בכל מכה במדבר..." הכניעה והפחד לא משנים דבר ביחס המקולקל שלהם אל הא-ל. אלילותם המחשבתית, לא מאפשרת לחשוב אחרת... בטח לא בשעת לחץ...
ישראל לעומתם, נאמנים לדברו, ואינם משנים מכל אשר ציוום משה בשמו, לא יוצאים למרות הלחץ, צובעים בדם אלילי מצרים הצמריריים למרות הפחד... לכן נקרא היום הזה "שבת הגדול" כי "גדול המצווה ועושה, ממי שאינו מצווה ועושה..." ההבנה "שיש שם"(כלשון הרמב"ם) מצוי ראשון, הגדול מן החיים הנתפסים לי, והחיים, כולל שלי, שייכים לו, ורק הוא יצווני... הלחץ הסביבתי רק יחשל... שלא נכשל... "הן יקטלני, לו אייחל..." "כי גדול חסדך מחיים..." והחישול הזה נצרך למהלך היסטורי שלם מ"זכרתי לך חסד נעורייך לכתך אחרי במדבר..." עד "ונהרו אליו כל גויים ואמרו לכו נעלה אל הר ה' ... ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו... בית יעקוב, לכו ונלכה באור ה'."