פירורי היבטים "נוח"
מידי שנה, הפרשה הזאת, לוקחת אותי חזרה לימי בית הספר. נזכר במורה לטבע. מרגלית קוטב.
שאהבתהּ לבני אדם, הביאה, לאהוב גם, חיות.
כשמה, כן היא... צוהר עשתה, לעולם החי והצומח...
בשליחותה, התבוננו בציפורים ובהתנהגותם, ולמדנו עליהם דבר.
והנה כהיום הזה, בקריאה חדשה בפרשה, אני מוצא עצמי שוב מתבונן בציפורים.
מדוע נח, שולח ציפורים, כדי לדעת מה מצב המים על הארץ? שיציץ בעצמו מן הצוהר.
ומדוע דווקא עופות אלו שלח, עורב ויונה?
על השאלה הראשונה, תהא התשובה, לפי הכתוב: "...בעשירי באחד לחדש נראו ראשי ההרים..." מי רואה ראשי הרים? רק נח יכול.
הווה אומר, שהתיבה נחה בזוית כזו, שכאשר, נח פותח את הצוהר, הוא רואה ראשי הרים, וממילא אינו יכול לראות מה קורה, בתחתית התיבה, ובעולם שסביבו.
מבָּט לשמים, לא מביא תועלת.
לכן שולח שני מיני עופות, המשותף להן, שהם מבלים חלק מיומם, בהליכה על הקרקע בחיפוש מזון.
העורב אִכזב. יוצא הלוך ושוב. היינו, נשאר בקו הראיה של נח. וממילא לא מועיל דבר, כי את השמיים נח רואה בעצמו. התנהגות העורב, שאינה אופיינית להתנהגותו בטבע, מעוררת בחז"ל לייחס לו תכונת אנוש, ה"אובסיסביות". היונה לעומת זאת, נכונה להעלם מקו עיניו של נח, ולהתנהג כטבע שלה, לחזור למקום קינונה מתוך 'ידיעה' טבעית שגם בת זוגו תגיע לשם, כשנח יפתח את התיבה.
"חוזרים אל הטבע" זה הרעיון של הימים שיבואו אחר המבול. "לחזור אל הטבע" צריך להיות הרעיון שמנחה אותי, אחרי ימים של בלבול. האמון שנותנת היונה בנח, "המשלח", האמון שנותן נח בה' השולח אותו להתחיל עולם מחדש, במסירות לכל חי, בלקיחת אחריות... הם עבורי לא רק, סמל לשלום, אלא סלילת דרך לנאמנות, לאמת, שתביא את השלום, שלום אמת!