פירורי היבטים "ויקהל"
הציווי לבנות, משכן, לפני חטא העגל, ובניית המשכן בפועל, אחר חטא העגל, מביא אותי, הקורא, לקבל החלטה, אולי החשובה בחיי! לא להתייאש... אם לא יהיה, המשכן, בית וכלי, ללוחות ראשונים, הרי שיהיה בית וכלי ללוחות שניים! "ולוחות, ושברי לוחות, מונחים, בארון"
וביתר תשומת לב, רואה אני, שלפני חטא העגל, שומע משה שקדושת השבת, דוחה בניין משכן, וזאת, אחר הצווי על הבניין. ואילו, כאן בפרשה, אחר חטא העגל, מקדים משה את ציווי השבת למלאכת המשכן?! ללמדנו בא, אף אם נשברו הלוחות, ומחשבות אליליות, מצאו אחיזה ביוהרה והדמיון האנושי...
ונראה האדם, אבוד!
יש 'השבת אבידה'!
השבת משיבה את האדם למקורו.
רק אחר "ויכולו השמים וארץ... ויכל אלוהים ... כי בו שבת מכל מלאכתו, אשר ברא אלוהים, לעשות..." הכח לעשות, הכח לשחזר. אם הכל נעשה, ("ששת ימים עשה...) אז מה הוא, ה"לעשות..."?! .
כאן מתגלה, 'סוד המעשים'. לפני חטא העגל, בשלב הציווי, כתוב: "ששת ימים יֵעָשֶה מלאכה..."
ואילו אחר החטא בהודעת משה כתוב: "ששת ימים תֵעָשֶה מלאכה..." מה ההבדל בין יֵעָשֶה ל תֵעָשֶה ?
תֵעָשֶה - מתייחס למלאכה המסויימת, היינו, כאומר: "אם תשמור את השבת, ותימנע מעשיית מלאכה, אזי מלאכתך שבשאר הימים, תֵעָשֶה, כאילו מאליה". משמעות הדבר, שעקב שמירת השבת נרגיש עזר אלוהי בכל מעשיך, ובאופן אישי. ה' עוזר לנאמניו.
יֵעָשֶה - מתייחס באופן כללי, היינו, כאומר: "תעשו אתם, ותנהגו כפי שנהגתי אני בבריאת העולם, הוצאתי אותו מן הכח לפועל. אם תנהגו גם אתם כמותי, ותהיו נאמנים במעשיכם, הרי שגם פעולות רגילות ופשוטות, שלכם, יהיו מלאכת שמים..." לא רק, תחושת קרבה ועזר מצידו של ה' לכם, אלא אדרבה, התפשטות רצון ה' וכבודו, בכול, על ידי מעשיכם. המדרגה שנועדה לנו, אלמלא חטא העגל, עדיין ממתינה לנו, בנתיים, יש סולם, רק להרגיש שהוא יציב... יש לאן לעלות... בעזרת ה'... שבת שלום.