יש כלל בחיים. "אם הצלחתָ\תְ פעם אחת... אפשר להצליח שוב" בחינוך ילדים זה בסיסי. גם בטירונות, ובכלל בצבא, מעבירים מסר של הצלחה בהדרגה... "לא יכול המפקד..." הופך לאט ובביטחה ל "...כן המפקד" חווית ההצלחה חשובה מאד!
כשאנו מסתכלים על המצב שבו אנחנו נמצאים, האם נוכל להיות מאוחדים, על אף השוני שבינינו?
התשובה בפרשה! הצלחנו בזה, בעבר.
על אף השוני והסכסוך האידיאולוגי בין השבטים, אנו עם אחד, מאוחד ומיוחד. כל שבט מקבל ברכה המתאימה לו... אך כולם אומרים ליעקוב: "כמו שאתה אב אחד, לכולנו, גם אנו בליבנו, אין, אלא אחדות."
הפרשה מלמדת אותנו:
א' אחדות אינה אחידות! כל אחד מיוחד.
ב' האחדות, אפשרית, רצויה והכרחית, היא נקודת המוצא של קייומנו . הלוואי ונשמור אותה כך, תמיד.
"ביקש רבי זושא, מאחיו רבי אלימלך: "אחי, למוד לי, דבר זה, שאתה הוא פועל ניסים ונפלאות, ומעשים נוראים, שאוכל גם אני לפעול כך."
השיב לו רבי אלימלך: "התחברות, אהבה, חיבה וריעות, שיש בין הצדיקים, על ידי כך, נפעלים ונעשים, כל הניסים, וכל הפעולות והמעשים הנוראים..." הודה רבי זושא ואמר: "...בודאי! זה, עיקר הכל!" (מנורת הזהב. בלק, בשם המאור ושמש)