סיום התורה, כל כך נעים, ברכות, נבואות, יעוד. הברכות נועדו לְגַבֵּש חֵבְרָה שלימה שיבטית, לעם אחד. אנחנו הפְנַמְנוּ, והפכנו את תוכן הפרשה, למהות החג. משה, בסיומה של תקופָת מתן ה'תורה', לקראת הכניסה ל'ארץ', מנסה לעצור ב'ישראל'.
כנאמר אצל שאול המלך: "זה יעצור בעמי..." נראה, שהבנו את הרעיון, קראנו בתורה: "עצרת תהיה לכם..." פירוש, תעצרו יחדיו, תתכנסו..." ומה אנו עושים, ביום עצרת? מסיימים את התורה... ביחד. בכל בית כנסת, נמצא אופנים שונים לביטוי השמחה, אך התוכן זהה, שמחים לשמוע את דבר ה', שמחים להיות ביחד עם אנשים, השמחים להיות ביחד...!
תורה ניתנה לעם, "הרואים את הקולות"! האם אצליח "להראות" לאחרים, את הקולות שנשמעים בי? הכח לזה, ניתן ב"שמחת תורה", כאשר רואים, בשמחה אחד את השני... לזה מסתיימת התורה במילים: "...לעיני כל ישראל" ומיד אפשר להתחיל מחדש "ויאמר אלוקים יהי אור ויהי אור..." "כי באורך נראה אור..." הלוואי ונראה, את הנר המאיר בנשמות.