מזעזעת אותי כל שנה מחדש, המחשבה, אודות משה. האיש, שנצטוה: "מה תצעק אלי, דבר אל בני ישראל ויסעו..."
נאמר לו, כעת: "רב לך, אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה..." יש מצבים בחיים, שבהם, לא תפילה חסרה, אלא מעשה!
ויש מצבים בחיים, שתפילה, לא מתקבלת."סכותה בענן לך, מעבור תפילה..."
היכולת להתפלל, היא עבודה! עבודה קשה.
בניסיונותי, להקל את הקושי ולעמוד לפני ה', מתוך תודעה ורצון, אני מצייר את 'המצאת המאה'... "מדרגות נעות".
מי שהמציא אותם, רצה להקל מעל הבריות, את העליה.
(בדרך כלל, בקַנְיונים, שם יש 'אינטרס', שלא אתעצל מלעלות...)
עומד! ועולה! זו, תפלה.
מי שניסח, את התפילה,
רצה שאעלה... ומהתפילה עצמה, אני מתעלה.
"ה', שפתי תפתח..." זוּ התנועה העצמית של התפילה, מדרגות נעות. "...ופי יגיד תהילתך" זו היכולת לעלות במדרגות, כרגיל, אע"פ שהן, כשלעצמן, נעות. כך, אני אוהב לעשות, (אם אין אנשים לפני, כמובן...) ומרגיש, כח כפול...
"מה יעשה אדם שהתפלל ולא נענה?! יחזור ויתפלל, שנאמר: "קוה אל ה', חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה' "
"אל ה' " ולא "על צרכיו..." רבי חייא בר אבא, מנסח זאת כך: "אם נִתפללת, וחזרת ונתפללת, תהא מבושר, שנשמעת תפילתך! והוא עתיד לעשות רצונך... ומה טעם? "קוה אל ה'... " בתפילה, תמיד, יש שני צדדים. אחד, שתעשה בקשתי... והשני?! "קרבת אלוקים..." האמון, התקווה, הרצון לעצם הקשר עם עֵלְיוֹן, שְעָלָה ממתפללים אליו, וְנַעֲלָה מכל המבוקש.
זה מה שלמדתי ממשה, תפילה ב'התפעל' "ואתחנן". "נתפללתי", כלשון רבי חייא. המדרגות נעות, ואני עולה 'בקניון', שהמבוקש, הוא 'אני' בעצמי ועלִיָתִי, עד כלות... "ויכל משה, את פני ה' אלוקיו"
יותר משאני מְבָקֵש, בתפילה, אני הַמְבוּקַש לעליה...