פירורי היבטים "בשלח"

שלוש פרשות בלבד מתחילות בכותרת "ויהי"
"ויהי מקץ שנתיים ימים"
"ויהי בשלח פרעה את בנ"י"
"ויהי ביום השמיני..."
מה משמעות המילה 'ויהי'? "יהי" זו מילה של עתיד. "יהי רצון... " תוספת ה'ו' היא היפוך לזמן עבר. כאשר הקורא, נמצא בנקודת זמן שהוא חפץ לדעת כיצד הסיפור יתגלגל וימשיך, כאשר נקודת המיקוד ותשומת הלב נמצאת בעתיד, ב'יהי', באה ה'ו' ומחזירה את הקורא להווה! כי בין העבר לעתיד יש את, 'מה שקורה עכשו'.
מימד הזמן בשלושת הפרשות הללו, הוא משמעותי ביותר.
שר המשקים, נזכר בעברו... ומשנע את יוסף, לעתידו. הכל 'בעתו ובזמנו'. "זְמַן לַחֲשוֹב" הזמן הזה, מאפשר ליוסף לראות את המציאות נכוחה.
ה"התפקחות" של פרעה, השכחה, הכל כך מהירה, של אסון המכות, מעמידה את שאלת הזמן במוקד. הצורך של פרעה, למהר... היא הלוכדת אותו ביד ה'... ה"לְחַשֵב אֶת הַזְמַן" גורם לו לטעות בשיפוט.
"ויהי ביום השמיני" הכל מחושב ומסודר לקראת הדבר הגדול... אך נעלם מנדב ואביהוא "לְהַחְשִיב אֶת הַזְמַן" מתוך הרצון להוריד שכינה, כאן ועכשו, ולהביא הישג מידי. המשותף לכולם, השליטה בזמן. יוסף נמצא ב'הַמְתָנָה' זה לא, 'זמן אבוד'. יוסף ממתין לעתידו...
פרעה, חושש מ'הַחְמָצַתְ הַשָעָה'. ומבקש לחזור ולשלוט בסדר יומם של עבדיו. מנסה להחזיר את מה שהיה. להשיב את העבר.
נדב ואביהוא, חפצים בהווה, לתפוס את הבלתי אפשרי! ההווה, הוא, ביד המהווֶה... אשר בידו נפש כל חי ...
שירת הים, היא ביטוי של תפיסת הזמן, נכון.
הבנת העבר מתוך חוויית ההווה! וצפיית העתיד.
"אז ישיר"! "אז שרו" או "וישירו" לא כתוב. אלא, "אז ישיר משה ובני ישראל..." משתי נקודות הזמן, נמשך הקו הנצחי. כל מה שעושה משה, הוא נצח! מביא את כל ישראל לסיים את השירה במסקנה אחת כוללת
"ה' ימלוך לעולם ועד"
"ויאמינו בה' ובמשה עבדו..." מי הוא זה, מלך? זה, שמשה עבדו... "עבדי הזמן עבדי עבדים, עבד ה' הוא לבדו חופשי" (ריה"ל)
יציאת מצרים, היא, 'זמן הגאולה', קריעת ים סוף, היא ה'גאולה מן הזמן'...