פירורי היבטים "בא"
מכת בכורות, מתאפיינת משאר המכות באופן בולט.
זאת המכה היחידה! שישראל קבלו עליה מידע מראש. בשום מכה לא היה מידע כזה, לציבור. הדובר הרשמי של ישראל, לא עדכן את הציבור להכין מלאי מים, לפני מכת דם.
לא הודיע שיעשָה ניסוי "צופרים" לפני מכת צפרדעים.
לא שלח הודעה לגננות, על מכת כינים.
לא תלה שלטי אזהרה על פלישת חיות...
לא פרסם אזהרת מסע, עקב חשש שחין וגם לא עשה את מה שקורה בקבוצת ווצאפ מסוימות שאיזה ידען משתף, על מזג אויר משוגע שלא היה כמותו משנת כך וכך.
גם לא שיתף מתכונים לצליית ארבה... אפילו במכת חושך, ישראלים הבינו לבד את הפוטנציאל... רק במכת בכורות יש הסבר מה עומד להתרחש.
הבדל נוסף, שמסביר משהו על ההבדל הראשון, מכת בכורות היא היחידה שנמנע מישראל לראות אותה, בהתרחשותה. שאר המכות הם ראו לבד, על כן, לא היה צריך להודיע מראש, יראו בעצמם, ויבינו.
הבדל שלישי, והמהותי! בזמן התרחשות המכה אנו עצמנו היינו פעילים... סעודת ערב מיוחדת, חפוזה, ודרוכה. בליל סדר ראשון זה, היו כל המרכיבים. 'פסח', 'מצה' ו'מרור'. אך לא היה 'מגיד'. כי מה נספר, בעוד אנו קשובים לבאות. מרתקת אותי המחשבה, מה דברו ביניהם ישראל בזמן ההמתנה מגמר סעודת החיפזון עד השמע הצעקה הגדולה בכל ארץ מצרים? אני רואה בדמיוני, את השקט את השיחות הלוחשות כמעט, כי הרי יודעים שיקרה דבר ואי אפשר יהיה לראות, אזי קשובים!
אין משיחין בשעת סעודה זו... לפעמים ה'מגיד' הגדול מכל, היא השתיקה הקשב, העיניים הרואות לבבות, יד אוחזת יד. כך נולדנו לעם. הלוואי ונדע לשחזר את רגע לידתנו מדי פעם.