פירורי הבטים "כי תבוא"
הדבר הראשון שיצא ממני, הוא קול, כך זה בלידת כל אדם. ברבות הימים הקולות הפכו למילים, משפטים ולמשמעוּת! דברים הנשמעים ממני, אל הזולת, ומובנים לו... הדיבור, הוא האדם! "ויהי האדם לנפש חיה..." מתרגם אונקלוס, "לְרוּח מְמָלֵלָא" לרוח מדברת. הרוח, משמעותה, 'אינטלקט' והיכולת להוציא את הרוח, במילים, זוהי הדרגה הגבוהה, שבאדם: לדבר, לבטא, לספר, להגיד, למלל, להביע, לאמר, לענות, לברך, לְתַנוֹת, לשאול, להוֹרוֹת, לנדור, להישבע, להעיד, להצהיר, לנאום, לקרוא... ועוד, כיוצא באלו.
והנה בפרשה, שתי מצוות יש, שנדרש בהן, לדבר. 'קריאת הביכורים', 'וְוִדוּי מעשרות' שתיהן, מעין הגשת תצהיר. האחד על מַצָבִי "הגדתי היום ל ה' אלוקיך כי באתי אל הארץ... והנה הבאתי את ראשית פרי האדמה..." והשני, תצהיר על מעשַי... "ביערתי הקודש מן הבית וגם נתתיו ללוי ... עשיתי ככל אשר צויתני ..." מהתצהיר הראשון, (ביכורים) ברבות הימים, נעשה, התוכן של 'הגדה של פסח' (פה-סח), שהיא שיקוף מצבנו, מאז, שנהיינו לה', ל"עם עולם". ואילו התצהיר השני, מחכה הרבה, לכל ישראלי/ת, ולכל העם כולו, שיגיד כבר, בלב שלם ובאמת... "עשיתי ככל אשר ציוותני..." ומכח דיבור אמת, זה, יעלה למדרגת כהנים, המברכים את ישראל! "השקיפה...וברך את עמך..." ולמדרגת הדיבור הגבוהה, שבה 'צדיק גוזר' וה' מקיים... "תחל שנה וברכותיה!"