פירורי הבטים "חיי שרה"
לעיתים אנשים, מתבלבלים בין התחלה - לסוף,
בין דרך - לתוצאה,
בין איך - לְמָה...
כדי להגיע ל'ח.ב.ר.ו.ן'
צריך לצאת מ'ח.ר.ן'
כדי לצאת מ 'ק.ב.ר'
צריך למצוא 'ר.ב.ק.ה' ובשביל זה, יש לחזור אל נקודת ההתחלה, לחרן.
האותיות מדברות בעד עצמן. החלטה חשובה, בחיים, היא להתחתן, לפעמים, החלטה זו קשה, עוד לפני, ההחלטה והבחירה, עם מי...
אברהם, שולח לחרן, כדי למצוא אישה, בידיעה ברורה, שלא תִמָצֵא בכנען...
אברהם לא מתבלבל בין התחלה לסוף. כל 'סוף' הוא גם התחלה. היציאה מחרן, היא לא ניתוק, ההתחלה, נגלית שוב, דווקא במקום שנראה, הסוף! (גם בזוגיות כך! החתונה היא, קץ ה"חֲבְרוּת" החברתית, ותחילת ה"הִתְחֲבְּרוּת" האישית... ואסור להתבלבל ולבטל את החברות עצמה... לא לחשוב אותה, כמובנת מאליה, ולא להתעלם מנחיצותה...)
אברהם לא מתבלבל בין דרך לתוצאה. להיות נשוי, זאת התוצאה המיוחלת, ודרכים רבות יש, ליכולת להצליח... כמה תפילות, נצרכו, בכל שלב, כמה השתדלות, על כל צעד. עבד אברהם, אחרי שהראה, ואמר: "וה' הצליח דרכי..."
עדיין צריך טקטיקה חדשה, אל מול, "אַל תעכבו אותי..." נישואים, הם שילוב נכון בין, דבקות בתוצאה, וחיפוש דרכים...
הלב רוצה, "זהב"! (שאינו מצריך הברקה!)
החיים, דורשים "כסף"!
(שיש להבריקו תמיד).
אברהם מבחין בין 'מָה' ל 'איך'! למצוא ולהביא, אישה! זה ה'מָה', וה'איך'?! בשבועה. בכל טוב אדוניו וגמליו... ובעזרת "מלאכו ישלח לפניך...".
העבד, לעומתו, נאמן ל'איך'.
איך אדע?
איך אשכנע?
איך אצליח?
בעזרת, דביקותו באיך, הצליח לממש את 'המה'...
הלוואי ואדע, לעשות שליחותי כמותו... לא אתבלבל, לא אנוח על סוף טוב...(גם העבד, המכנה עצמו, "עבד אברהם אנוכי", אומר על יצחק: "הוא אדוני". ומגלה כי בסוף שליחותו... ממתינה לו התחלה מחודשת ... )
לא אתמכר לדרך, מבלי לראות תכלית!
לא ארוץ למה שנראה בעיני מטרה... בדרך עקומה!
אדע, כ'עבדי בתי אבות', לְסַפֵּר את ה"איך" של חיי, שהוא הוא ה"מָה"...