פירורי הבטים "ויקרא"
ספר חדש מתחיל...
קריאה חדשה, אקרא בספר "ויקרא"!
שמתי ליבי, שאם אקריב מן החי, הרי שהתורה תדבר, 'עֲלַי'!
ואם מנחה אקריב, הרי שהתורה מדברת 'אֱלַי'.
כל מפגש עם קרבן מן החי, התיאור וההנחיות בגוף שלישי... ואילו במנחות, ההנחיות, בגוף שני.
רק חריגה אחת, יש בקורבן מן החי. חריגה זו, יתכן ותסביר את העניין כולו. ראשית עיסוק התורה בקרבנות, הוא מתוך החלטה אישית, שמן הסתם, נובעת מצורך נפשי, אנושי לקרבה וקשר עם, 'אלוהי כל נשמה'. הביטוי לקשר, היה עלול להיות כל כך אישי ופרטי, כל אחד ימצא את דרכו לבטא את קרבתו. את זה בדיוק באו הלכות קרבנות למנוע. כאשר אבוא בפרטיותי להתקרב ידברו עלי, בגוף שלישי. "אדם כי יקריב מכם עולה לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן, יקריב את קרבנו." קוראים, יקרים, אם לא תבדקו בפסוק כפי שהוא כתוב בתורה, לא תרגישו כלל שאין זה לשון הכתוב. בפסוק כתוב: "תקריבו את קרבנכם" לשון רבים, פתאום, ובגוף שני?! ללמדני שיש לקרוא בתשומת לב!
ללמדני, שקרבת אמת, היא אומנם זו, המתחילה ממני, מהביקוש האישי, כפי שאומר עלי ה', "לרצונו" . "לרצוני" אומר ליבי. אך האופן והדרך, חלילה מלהיות, פרי דמיוני, חלילה מלהיות ממחשבת: ה'בא לי' 'מתאים לי' 'מדבר אלי' 'מחובר לי' . רק אם אעשה, כפי שמוּנְחִים כולם לעשות, אז, ה' מדבר גם אלי, כאחד מנאמניו. הלוואי ואשמע.