פירורי הבטים "וילך"
מה מקור המשפט: "לא יכול, בֵּן דוֹד, של לא רוצה..." המקור, בדברי בלק בן ציפור!
בלעם בן בעור, אומר: "לא אוכל לעבור על פי ה' ..." ואילו בלק מבין שכוונתו, שאינו רוצה... ולא באמת, לא יכול, לכן מגיב באותו מטבע לשון: "האומנם, לא אוכל, כבדך...?!" סבור בלק, בהכירו את עצמו והדומים לו, ש'כבוד', הוא המניע החזק ביותר... (עוד בטרם היות, רייטינג, לייקים, ומספר עוקבים...) גם כשראה בלק, שבאמת בלעם לא יכול, אומר לו: "ברח לך אל מקומך, אמרתי כבד אכבדך, והנה מנעך ה' מכבוד..." עדיין הוא סבור שהכבוד הוא המניע... רק שהפעם הוא מדבר, בשפה של בלעם. לעומת רשעים הללו, שלוש פעמים, אומר משה: "לא אוכל..."
פעם ראשונה: "לא אוכל, אנוכי, לבדי שאת את כל העם הזה..." פעם שניה, כאשר מסכם את תקופתו בספר דברים: "ואומר אליכם... לא אוכל לבדי שאת אתכם..." ולבסוף כאן בפרשה: "...לא אוכל עוד לצאת ולבא וה' אמר אלי, לא תעבור את הירדן הזה." "הסיבה שאיני יכול" אומר משה, "כי ה' אמר: "לא תעבור..." כשם שאמר יתרו, לו באופן החיובי: "אם את הדבר הזה תעשה, וצווך האלוהים ויכולת עמוד..." דווקא מתוך הכרת מצבו האמיתי, אמר משה: "לא אוכל לבדי..." כי הציווי והאחריות, להיות עם לה' מוטל על כולם, ולא רק עלי, ומשה בענוה מבין ש"גדול הַמְצוּוֶה, כי כח הַמְצָוֶה בו.
הנה לימוד גדול עבורי, לימי התשובה: הכח ויכולת, שבי, הם גילוי הכח והיכולת, של מי שאני בו, וממנו. עד שלא יאמר לי, הוא: "אינך יכול!" אדע, שאני יכול! ואיש לא יביא עלי יאוש! גם לא אני, על עצמי... רק אם יאמר ה' לי: "אינך יכול" אכבד זאת... כי הכל ברא לכבודו! צדיקים, גדולים פירשו, את איסורי התורה כאי יכולת, "לא תגנוב" אינך יכול! "לא תלך רכיל בעמך..." אינך יכול... וכך הגיעו ממש, לדרגה שהגוף משתתק באי יכולת לעבור על רצון ה'! הלוואי ויגיעו מעשי למעשי אבותי...