פירורי הבטים "במדבר"

ההחלטה למנות, לספור, לפקוד, את הציבור הישראלי, זו תמיד, החלטה גורלית.
זו החלטה, שמטרתה חייבת בירור. אף על פי, שהפעולה היא אחת, שינוי השם, מלמד על השוני, בתכלית.

לִמְנוֹת, זה להגיע לתוצאה הסופית, לשורה התחתונה, ֹ'המָנָה' הסכום הסופי. לכן מושאל הביטוי 'מנוי וגמור'

לִסְפּוֹר, זו ידיעת הפרטים. מי נמצא, ותו לא. לכן כשיש הרבה מאד פרטים, נאמר: "להם, ולגמליהם, אין מספר." כי פעולת הספירה קשה, כי נוסף לריבוי, הם זזים כל הזמן.

לִפְקוֹד, זו החשבת הפרט, יכולתו וביצועיו. לכן הביטוי "פוקד עוון"
רש"י מציין שהמפקדים המופיעים פעמיים בספר שמות ופעמיים בספר במדבר, מלמדים על חיבת ישראל בעיני ה'. כשדבר יקר בעינַי אני סופר אותו בכל עת.
ארבעת המִפְקָדִים הם שונים זה מזה. בזמן יציאת מצרים הכתיב ה' למשה את מספר היוצאים בשורה תחתונה רק המנה "ויסעו בני ישראל... כשש מאות אלף רגלי..." בלי שמשה רשם שמות בלי לספור.
במפקד השני "נתנו איש כופר נפשו מחצית השקל..." נודע המספר בלי שמות ספירה אנונימית ומספר מדוייק.
במפקד השלישי, אצלנו בפרשה המפקד במספר שמות. היחידים נודעים בשמם.
יש כאן שלוש דרגות של גילויי חיבה. ה' יודע אותנו, יודע מספר כולנו אף בלי לספור. בגילוי המספר ללא מפקד, אנו חשים, שאנחנו שלו.
במפקד השני כסף המִפְקַד, משמש לאדני המשכן. ללמד שכולנו שווים לפניו.
ואילו במפקד שבפרשה שולח ה' את משה ומנהיגי ישראל, להכיר שמית כל אחד, היכרות, עם ערך פעולתו ושמו הטוב, של כל איש ישראלי.
גם בירושלים יש את שלוש הבחינות. "המון חוגג..." "עיר שחוברה לה יחדיו..." "אוהב ה' שערי ציון...ה' יִסְפּוֹר בכתוב עמים, זה יוּלָד שם..."