פירורי הבטים "בחוקותי"
"אם בחוקתי תלכו..." מה היא ההליכה בחוקי ה'? אומר רש"י, הרי קיום מצוות אמוּר, בהמשך. עניין ההליכה אם כן, "שתהיו עמלים בתורה..." למה רש"י לא כתב, "שתהיו לומדים תורתי"? הפתרון בפרשה עצמה. כיון, שהשכר, על הליכה זו, והעונש על אי ההליכה, הם בין, על אנשים והן על נשים, הרי שיש כאן עניין כללי יותר מלימוד, יש כאן, עיסוק ועמל. יום אחרי ל"ג בעומר, אי אפשר לשכח את דברי רבי עקיבא לתלמידיו, על אשתו רחל: "שלי ושלכם, שלה הוא..." כמה עמל, כמה נכונות והכוונה, על יד מי, שהלימוד אינו חובתהּ האישית, אך בכל מאודה אחריותהּ הלאומית!
אישה עם 'ירושלים של זהב' בראש, היא האישה שנטעה "תקווה בת שנות אלפיים" בלב האיש שלה, וממנו העבירה את זה הלאה לישראל הגוי כולו. "כי יש תקווה לאחריתך..." אמר ה' לרחל אמנו "...ולנצח לא תאבד" אמרה, ותאמץ זרועותיה, רחל בת כלבא שָֹבוּעַ.
להיות עמלים בתורה, זה למסור את הנפש, על כך, שהתורה לא תשכח, לא תזולזל, ואדרבה שתהיה משאת נפש הדור, על כל פרטיו.
שכר העמל בתורה, הוא חיי לאום מלאים, ממש כדברי רבי עקיבא לתלמידיו האחרונים, "מלאו את הארץ תורה..." מדינה מלאה תורה, בתוכה בקרבה ממש. לא תורה כמפלט ומנוס, לא אלטרנטיבה לחיי עם, על כל צרכיו. ובודאי לא תורה מנוכֶּרֶת, לברכות המובטחות על עמלה... בהגדה של פסח נדרש "ואת עמלנו..." זה צער גידול בנים... הלוואי ונראה כולנו ברכה בעמלנו...